אהבות שונות

אהבות שונות

ליטל ואני דיברנו עשרות פעמים על הסיבות שבגינן אנחנו לא מצליחים להשאר ביחד. למרות שהסכמנו תמיד על כך שאנחנו אוהבים אחד את השני, משהו בסיסי מאוד לא עבד בקשר הזה. לפני כל פרידה ולפני כל חזרה דיברנו ארוכות, ולפעמים צעקנו והתווכחנו מי אשם יותר, ומי אוהב פחות.

אתמול, אולי בגלל פסק הזמן המוחלט בן מספר השבועות שלנו אחד מהשני, ואולי בגלל שהיא ביבשת אחרת כרגע ואני לא מתפתה פשוט להפגש איתה, צץ במחשבתי פתרון מילולי לבעיה: האהבות שלנו שונות. אני לא מתכוון לאהבת אח/אחות או דומה לה, כי האהבות של שנינו רומנטיות ויצריות לגמרי. אני מתכוון לאהבה כפי שהיא מוגדרת בדמיון כשאין מגבלות של מציאות: איפה היינו רוצים להיות ומה שהיינו עושים אם יכולנו פשוט לבחור. האהבה שלי היא אהבה של לשכב ביחד על הדשא. האהבה שלה היא אהבה של לטייל בלונדון ושל מתנה ביום הולדת כדי לדעת שאכפת לי (ואכפת לי המון, אבל אני לא איש של אירועים ושל מילים, ואני לא יודע לגרום למחוות בימי הולדת להשמע מיוחדות מספיק ביחס לאהבה שאני מפגין בכל ימות השנה). ההבדלים האלו ביננו יותר גדולים מהמרחק הפיזי שהיה ביננו ברוב ימות השבוע או מההבדלים במוזיקה שאנחנו שומעים. לא; אלו מתגמדים אל מול ההבדל בין דשא בקיבוץ לעומת תא טלפון אדום בלונדון.

חבר טוב שלי מתחתן. הוא חיפש אהבה במשך שנים. ליטל ואני דמיינו את עצמינו ביחד בחתונה שלו כמעט מאז שהכרנו. כשהוא מצא אהבה, שמחנו בשבילו. כשהוא קבע תאריך לחתונה והזמין אותנו, נפרדנו שוב. זה היה טיפוסי. קצת אחר כך, היא ספרה שהיא טסה לחו"ל לחודש ותראה הופעה של Epica. הרגשתי גאווה קטנה על כך שהצלחתי להדביק אותה באהבה למוזיקה הזאת (למרות הכל, עברנו תהליך של הידמות, כפי שג'יין היטיבה לכתוב), ובה בעת פספוס על כך שלא נראה את ההופעה ביחד, כמו שחשבנו שנעשה ביום מן הימים. "אבל זאת מערכת היחסים שלנו, בתמצית", חשבתי. "לתכנן במשך שנים לעשות דברים ביחד, ולפספס אותם בגלל שאנחנו לא ביחד". אלא שטעיתי. בצירוף מקרים לא סביר, החתונה נדחתה וההופעה בוטלה. עכשיו, לכאורה, מפתה לקוות שאולי עוד נעשה את הדברים האלו ביחד. אלא שזה, לאמיתו של דבר, משל אמיתי יותר למערכת היחסים שלנו: משברים גדולים, ותקווה בדיוק במינון מספיק כדי לשכוח אותם, ולחשוב שבפעם הבאה יהיה בסדר.

4 תגובות על “אהבות שונות

  1. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאתה מספר למה אתם נפרדים בכל פעם..
    גם לי ולצד הגברי שלי יש בעיות דומות. יש לנו השקפות שונות בהמון דברים: איפה אנחנו רוצים לגור, התייחסות לעבודה וחשיבותה, מחשבות על ילדים, אופן גידולם.
    במקרה שלנו, אנחנו מצליחים לשמור על מערכת היחסים למרות הריבים המרובים והרצון לפעמים להפרד (למרות שאני לא בטוחה כמה זה מומלץ…).

  2. גרי צ'פמן כתב ספר שנקרא חמש שפות האהבה. הוא מסביר שיש חמש שפות עיקריות כדי לקבל ולתת אהבה, ושלכולנו יש שפה שאנחנו מדברים אותה, ושפה שאנחנו רוצים לשמוע אותה. ושלא תמיד הן אותו הדבר. הוא מסביר שהרבה קשיים ובעיות שיש לנו במערכות יחסים נובעים מחוסר היכולת שלנו לדבר את השפה שבן הזוג שלנו צריך לשמוע. פשוטו כמשמעו – חוסר היכולת שלנו לאהוב אותם כמו שהם צריכים או רוצים להאהב.

    חמש השפות הן: 1.מילה אוהבת, 2. מחוות של לשרת – לעשות משהו עבור מישהו, 3. מגע חם ואוהב, 4. הענקת מתנות, 5. זמן איכות. גרי אומר שכולנו רוצים קצת מכולן, אבל שתמיד יש שפה אחת שהיא השפה העיקרית שלנו. הוא אומר, תדמיין שאתה רב עם בת הזוג שלך, מה הדבר שהכי יפייס או ירגיע אותך? ההתנצלות? חיבוק? מחווה שמצביעה על איכפתיות? או פשוט שהיא תשב לידך ותראה לך שהיא שם איתך?

    אני חושבת שכמו שזה נשמע מהסיפור שלך, יכול באמת להיות ששניכם לא נאהבים בשפות שאתם מחפשים להאהב בהן. לא מדברים אותן ולא שומעים אותן. אם זה פתיר או לא, בר שינוי או לא, טבוע וטמוע בנו בצורה שאין אלא להשלים איתה.. אני לא יודעת. בכל אופן, אם זה לא בוער, אם זה לא מרגיש שצריך להלחם על זה, אז אולי באמת לא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.