איזה יפים

איזה יפים

ערב אחד, כשיונתן עוד היה נער, הוא הגיע עם חברתו דאז למסעדה והבחין בכך שיושבי המקום מרימים את ראשיהם מהשולחנות ומביטים בהם בעודם צועדים פנימה. התופעה חזרה על עצמה לאורך שנות העשרים שלו. בכל פעם הוא הרהר בכך שיש משהו מלחיץ בעובדה שאנשים בוחנים אותו בגלל שהבחורה שלצידו יפהפיה, כמבקשים לראות איך מתנהג בן הזוג של מישהי כזאת. אולי מנסים ללמוד. הוא היה מעדיף לוותר על תשומת הלב ועל החיוך הקורץ מהמארחת בכניסה. ברגעים כאלו הוא חזר לשורשים המופנמים שלו. אז הוא העדיף לשבת בפינה, בסמוך לקיר מקושקש שיסווה אותם. והוא עדיין כזה.

P1020099s

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.