הצבה

הצבה

1

כעס ושחצנות מתערבבים זה בזה ולא מכריעים. אני מזכיר לעצמי שכבר עשיתי דברים קשים מזה ומחליט שזה היה שונה, אבל האנשים הקרובים מתעקשים שזה לא.

2

מה נדרש, בעצם. תודעתי שירבטה רשימה על פתק קטן שהונח באחת ממגירות המחשבה ונשלף מדי פעם כדי להשוות האם הכל מצוי או שמא צריך להמשיך למדף אחר. זאת הייתה רשימה ספציפית אבל היה בה מרווח תמרון עבור ההולך עם העגלה. הסתבר שהוא היה מיותר.

היא שמה לב שעיני מרצדות על פני האנשים באוטובוס ומחוצה לו. חשבתי שזה יפה כי לא הרבה מבחינים, ותהיתי אם היא יודעת למה, ואם לא היא תדע בקרוב כי היא לומדת אותי מהר, ובכל מקרה קוראת כאן. ירדתי תחנה קודם, ומחלון האוטובוס הנוסע היא הביטה בי הולך ברחוב וסימסה שמצחיק כמה שאני רציני כשאני לא איתה.

10 תגובות על “הצבה

  1. טוב שהיא קוראת פה. זו שקיפות שמנתבת את החיים להיות משהו שפרוש כלפי חוץ ולא כלפי פנים. זה לדעת שהיא יכולה (קיימת בידה היכולת) להכיר את עצמך-של-העבר ואת עצמך-של-העתיד. אהבה היא הרי נצחית (אני אומרת נצחית ומתכוונת – לא מוגבלת לנקודה אחת על ציר הזמן ומלבד קדימה ואחורה, יכולה לנוע בו גם לצדדים אחרים) וככה זה צריך להיות.
    ברכות.

    1. תמיד מעוררת תהיה כהרגלך. אני לא חושב שאהבה לאדם בודד היא ניצחית, אבל נדמה לי שרגש חזק יכול להשאר הרבה אחרי שאותו אדם הרפה ממחשבתך.

  2. כשאני קוראת את הפוסטים שלך, אני מרגישה שאני יודעת עלייך יותר אבל בפוסט הזה, יש איזה חצי משפט שכמה שעות אחרי הקריאה, עדיין גורם לי לתהות מהו הוא אומר

    (והייתי שואלת אותך, יש לי סקרנות במיוחד לגבי דברים
    שנכתבים עלי אבל זה מה שאני אוהבת בך, שאתה משאיר מקום לדמיון).

  3. נסה לקחת דברים בקלות

    ואני מקווה שהאחרים תוההים אחרי הכל

    אתה זה שנמצא עם עצמך הכי הרבה זמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.