הצללות באפור

הצללות באפור

מעט לפני שנרדמנו ליטל העירה שלא הכל צבוע בשחור או בלבן, תוך כדי רמיזה מתבקשת לכיווני. כיוון שאני חושד שרבים מבין האמנים קיבלו השראה בשניות האלו שלפני השינה, אני מתייחס בכובד ראש לרעיונות שצצים לפני החלום הראשון. ואמנם הם עשויים להיות יפים, אבל הם לא תמיד נכונים.

השבתי שזה קל יותר בשני צבעים (שחור ולבן הם לא בדיוק צבעים, ניחא). מורכבות היא לא מעלה חיובית. התענוג שבפשטות החד מימדית הזאת בלתי ניתן לתיאור. כל ההחלטות מצטמצמות לכדי מבחן אמריקאי עם שתי תשובות, וגם אם לא יודעים את התשובה הנכונה יש סיכוי גבוה לנחש אותה.

למחרת, במקרה או שלא במקרה, היא העירה: "כל החולצות שלך הן או מ TNT או מהצבא". זה לא מדוייק לגמרי (היא יודעת) אבל קרוב לכך. כשהיא אמרה את זה, היא לבשה חולצה שלי מהצבא, וזמן קצר לפני כן היא קנתה לי מכנס ב TNT. אז למרות שהיא נהנית להיות על תקן המסובכת, אני מאמין שיש בה צד שהיה רוצה לפשט. אני אוהב אותה כמו שהיא בכל מקרה, וזה הכי פשוט.

*

מדי פעם צצה מחשבה שהולכת לאיבוד. בפעמים אחרות היא נכתבת, ואז מפורסמת, או נמחקת לגמרי כשאני מחליט שאין בי כוח לחבר את עיסת המשפטים לכדי קטע קריא. לשמור על חוט ההגיון לאורך יותר משתי פסקאות. כתיבת רצף ארוך ומעניין, כמו שהיא למשל עושה, מצריכה משאבים אדירים בהשוואה להוצאת אמירה אחת, יפה ושנונה ככל שתהיה.

Sunset Over the Old Port

לחבר מליוני קרני אור זה כבר פשוט יותר.

2 תגובות על “הצללות באפור

  1. אני כותבת כי יש בי דברים שמתפקעים החוצה. דברים שאם לא יכתבו או יאמרו הנפש (המקבילה של הגוף) תחדול מתפקודה התקין. לפעמים אני יושבת מול המסך וכותבת שעות, עמודים על עמודים, ובסוף מוחקת ומשאירה רק פסקאות אחדות.
    אם תשאל אותי – הדברים שנכתבים ממני, אין סיבה שיעניינו איש. הם יוצאים ומתועדים כי אם לא יתועדו, משהו בעולם הזה (כמו בורג קטן, או מיסב) יהיה חסר.
    ואתה – כשאתה מצלם. אתה לא אוחז במצלמה מתוך כוונה להנפיק תמונה גאונית (זה כמו להתחיל לבשל בהוספת מלח). אתה רואה דבר מה ויודע שאם לא ילכד, משהו בנפשך כמו יחדול מתפקודו התקין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.