השלד בארון

השלד בארון

יש בו שלד, בארון השלישי שלי.

הבטתי בהזמנה לטקס הענקת הדרגות לאנשי המילואים. דרגת הסרן כבר הוענקה לי במלחמה; עכשיו, יהיה גם כיבוד.
"עוד ארון אחד", שרו על זה פעם.
"-השיר לא מתאים", מקנן בי קול עיקש. "היהודים התכוונו לארונות שבאדמה ולא לאלו שעל הכתפיים".
אם כך, אתקן. עוד ארון אחד לי; עוד הרבה ארונות להם-. מלחמה מוצלחת, הלא כן?
השלד בארון השלישי אדיש. הוא לא מפיץ מסר אנטי מלחמתי ולא מטיף לערכי צדק אוניברסליים. הוא לא עוסק בנושאים כאלו, שברומו של עולם. הוא אנוכי.
המלחמה, הוא מעיד בדומיה, לא הייתה מוצלחת.
כי השלד האישי שלי, קרבן המלחמה הפרטי הקבור בארון השלישי, הוא הקשר בין "צועקים על אהבה" ל"דברים שלא הספקתי לומר". הוא מערכת היחסים שלי עם החבֵרה במלחמה.
לסינרגיה נדרשו שלוש שנים בשביל לכתוב את שני השירים. לנו נדרשו 27 ימי מילואים.
והייתי רוצה לכתוב "מאז שעזבתְּ הרבה השתנה כאן", אבל אני עדיין מתגעגע.
והייתי רוצה לכתוב "תשאירי לי מקום לחבק אותך בחלום", אבל אני חושש לגלות שזה כבר לא קורה.
אז אני רק מאזין לשירים שלנו.

5 תגובות על “השלד בארון

  1. תודה על השימוש היצירתי בשירים בבלוג.

    אני מאמין שלכל אחד יש את הסיפור שלו עם הצבא, ממשיכים הלאה כי אין ברירה, מחזיקים חזק כדי שלא ניפול.

    תודה ושנה טובה ומבורכת!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.