לראות את אלוהים בעבודה

לראות את אלוהים בעבודה

החברה (חלילה לא אישה, וגם לא "בת זוג" כפי שנהוג להגיד בגילאים מתקדמים אלו כי זה נשמע זקן להחריד) תהיה קיבוצניקית. אני תוהה לפעמים אם אדם המתיישב בקיבוץ בהכרח הופך לקיבוצניק, ובפרט אם ליטל תעבור שינוי כזה אם היא תגור שם, אבל כנראה שלא, אז זאת תצטרך להיות מישהי שנולדה לזה. אני נולדתי בעיר אבל זאת הייתה טעות והיא ברת תיקון.

אני אגור בקיבוץ, בעמק יזרעאל או קצת מעליו. בכל בוקר אתעורר ואצא יחף לדשא ולמראה ההרים שימתין. המשרה בוודאי תהלום את התואר שאסיים בעוד פרק זמן הנדמה כנצח שמחציתו חלף. העבודה תהיה, קרוב לוודאי, באיזור חיפה רבתי. לא יהיה אכפת לי לעבור את המרחק בכל יום למרות שיהיו חלופות קרובות יותר כי דברים ששווה לשלם בשבילם. כמו הפורשה שתחנה דרך קבע ליד הבית. באשר לאיך מתיישבת פורשה עם אורח החיים הקיבוצי והשיתופי – אין לי תשובה.

ובאוטו, בדרך לעבודה, תתנגן אותו המוזיקה שאני שומע מכיתה י' עם התוספות שנערמות עם הגיל.

3 תגובות על “לראות את אלוהים בעבודה

  1. למה שתרצה להיות קיבוצניק? מושבניק זה הרבה יותר מגניב.

    (שזו נקודה מעניינת, בהתחשב בזה שאני עוד שבוע עוזבת את המושב ומתחילה לשכור דירה בתל אביב. התברגנתי, וכו’.)

    בכל אופן, לנבואות כאלה יש נטייה נפלאה להגשים את עצמן. 

    בהצלחה.
  2. אחד מזיכרונות הנעורים היפים ביותר שלי זה לילה ארוך של ספטמבר, עם כוס תה על ספה חבוטה באיזו פינה שהרימו כמה חבר׳ה, כשמולי משתרע כל עמק יזרעאל, חשוך וסמיך ושקט ומסביבו, כמו אבנים טובות על כתר, כל האורות. לידי היה אז יותק׳ה, בכפכפים וחולצה גזורה וחיוך.  

    אם תוכל להעניק לילדיך (ולנערותיהם) לילה אחד כזה, אשרייך. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.