מחילה

מחילה

יונתן לא הבין איך זה שוב קורה לו. הוא ידע שהוא מהלך על חבל דק מאוד כשהוא עבר לגור עם הקטנה, ושהוא יצטרך להזהר מאוד מאותו הרגע, במיוחד ליד משפחתה בארוחות שישי, ויותר מכל מאחותה הגדולה, אור.

אור דחתה אותו חמש שנים קודם לכן, כשהוא התאהב בה נואשות. טוב שהיא עשתה כך, כי יונתן הוא בחור רציני לכל הדעות, שלא יתכן שייצא עם חיילת שלו, כפי שאור הייתה. את הקטנה הוא לא הכיר אז, והיא הייתה בקושי בתיכון, אז לא היה כל כך משנה. מאז חלפו עידנים, אור מאורסת (ארוסה דואג תמיד להיות נוכח כשהם נפגשים), ויונתן גר עם הקטנה. הם באמת מאוהבים, אז הם מעולם לא דיברו על "זה". והרי יונתן הוא לא הטיפוס שיפצה על אהבה שלא מומשה באמצעות האחות שלה.

לכן יונתן רצה לקבור את עצמו כשהוא קרא לקטנה "אור", בטעות, בהיסח הדעת ממש.
והרי הן כל כך דומות, במיוחד בעיניים המהפנטות, החודרות, שלהן…
זה כבר קרה לו פעם אחת, בתחילת הקשר שלהם, אבל הוא דיבר מספיק בשקט כדי שהקטנה תוכל להעמיד פנים שהיא לא שמעה, ויונתן מייד תיקן את עצמו.

עכשיו הקטנה הסתכלה עליו בלי לומר מילה. והוא, שלא ידוע בהפגנת רגשות, החוויר, ואז הסמיק. כשדמעות החלו לבצבץ בעיניה, הוא עשה את הדבר החכם היחיד שאפשר היה לעשות ובמקום לתרץ יצא אל מחוץ לבית. הוא קיווה באותו הרגע שזה אירוע פעוט, ושהיא תתעשת.

הרוחות של הכרמל בשישי בצהריים עשו את הקיץ לנעים למדי. הוא למד לחבב את חיפה בשנות לימודיו. היא רחוקה מלהיות אינטימית כמו בנימינה, אבל גם בנימינה היא לא בדיוק קיבוץ. לא רחוק מהבית שלהם ניצב ספסל שהשקיף על המפרץ, והוא אהב להתבודד בו ברגעים כאלו.

וכולם יודעים: יונתן מצליח בהכל, והוא בחור רציני, ואך הגיוני הדבר שבקרוב הוא יהיה מהנדס. אבל מדי פעם, בעיקר בזמן משברים (שמבחוץ נדמה שלא שקיימים) הוא מדמיין את עצמו ביקום מקביל, עומד עם הגיטרה שלו על במה מול רבבות אנשים, וכמעשה הגדולים ביותר צועק למיקרופון:

Are you alive?
How does it feel to be alive?

2 תגובות על “מחילה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.