מנעולים

מנעולים

אני אוהב את זה כשאני מדבר עם מישהי ומזהה בין החיוכים המלאים והשנינות המתבקשת סומק קל על לחייה. זה כמו ברז דולף שאי אפשר לסגור לגמרי והוא ממשיך לטפטף; לא משנה כמה חזק תנסה לסובבו. זה רגע טוב להתקרב, להמשיך לטפס במעלה המדרגות הנפשיות.

אחרי כל הזמן הזה, שוב (עדיין?) שרו "איתי לא מתעסק ברגשות יותר מדי". אם הן רק היו יודעות.

 

38 תגובות על “מנעולים

  1. להיות בצד המסמיק זה קצת פחות אהוב, יצא לך?
    אם הבחורות הללו היו יודעות, הן גם היו מוקסמות.

    1. נדמה לי שהרבה היו מעדיפים לא להראות את זה (לפחות בהתחלה). אולי יש בך משהו אמיתי יותר, וזה דווקא לא יפתיע אותי.

  2. האשכנזיות שבי נוטה לשייך אותי לרוב לצד המסמיק.

    ולו הייתי ביישנים ומופנמת זה אפילו היה מפריע לי.

    אבל,

    אני דווקא אוהבת להראות למישהו, שהוא מוצא חן בעיניי.

    אז..

    זה אומר שקוראים לך איתי?;)
  3. כשמתעסקים בהם יותר מידי מרגישים כמו מנועל פרוץ וסדוק
    עדיף לשמור על יציבות, גם ככה העולם עגול וכל שניה פתוחה לנפילה

    נשמע קצת כבד ופסימי, אבל זה נאמר מתוך הגיון (:

  4. אותי נורא מביך כשבחור קולט שאני מובכת בגללו. באסה שרואים את זה כל הזמן בגלל הלובן.

  5. אני דווקא אוהבת להראות למישהו שהוא מוצא חן בעיני לכן להסמיק לפי דעתי זה לא דבר רע בכלל.
    שבוע טוב (:

  6. עם איך שאני הבנתי את הקטע.
    זה מעלה בי צמרמורת! סתם הרגשה שהייתי[כמו רבים] רוצה לחוש.
    אבל, יש אנשים שיש להם מנעולים בלב, כמה שהייתי רוצה אני לא הייתי מראה את ההרגשה שלי.
    משמח עד כאב.
    חייבת לציין שאהבתי עד מאוד לקרוא את הקטע! 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.