שאריות

שאריות

מנות של אופריה נכנסו לדמי עם תחילת הטיפוס בעליות למחוז הישן ההוא. כבר הייתי מוקף בבטון פעם, וכבר הייתי בתחתית המקום הזה.

הרעם הראשון של החורף החליף את התפאורה בשמים למשהו הולם יותר, ואילו אני השארתי את המצלמה בבית. עובדה היא שסחרחורת תוקפת אותי לרגע ומשגרת את מחשבתי לצפיה דרך עיניו של מישהו אחר בעיקר בנסיבות כאלו, אבל זה לא קרה הפעם.

מעניין למה יש קולות שאנחנו מבדילים מעל רעש של אלף אחרים.

 

"זה קורה שהדרך מתמשכת

20 תגובות על “שאריות

  1. "מעניין למה יש קולות שאנחנו מבדילים מעל רעש של אלף אחרים."
    באמת מעניין..
    ו.. הבלוג שלך נראה לי ממש מעניין, אני אמשיך לעקוב 🙂
    שבוע מקסים "חיבוק"

  2. *_* טוב, תן שנייה להתפעל מצורת הכתיבה שלך.

    זהו.

    אנחנו מבדילים בין קולות שונים, מכוון שהם מושכים אותנו. בצורה לא כל כך מובנת.

    התמונה באמת נותנת אופוריה של התמשכות, של כאילו: "יש לי עוד דרך ואני אמשיך!"

    אבל מצד שני, היא גם חוסמת אותה בחשכה.

    סתם אהבתי תתמונה.

    חבל שלא הייתה לך מצלמה, זה היה עובר היישר לעינינו. מזל שיש כתיבה ופיתוח לדמיון.
  3. כי יש קולות שנחרטו לנו בתודעה. צלילים שמסמלים משהו שאנחנו יכולים לזהות ישר ולקשר לסיטואציות שונות. אני מניחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.