ניווט בפוסטים
חודש: אוגוסט 2010

השלם את החסר

השלם את החסר

אני הדבר הכי קרוב שאני מכיר לרואה סתרים.

אני ספוֹג של אווירה.

אני יודע איך נראה מנהל של מפעל נטוש, שהריהוט היחידי שנשאר בו הוא זרוע לטלוויזיה במשרד, שרואים דרך החלונות השבורים.

מבט מרכבת נוסעת על פרדס מראה לי אינסוף פינות שזוגות ברחו אליהן והעבירו בהן שעות, ב-40 השנים האחרונות.

משהזדמנתי למטווח נטוש בשטח אש בנגב ראיתי את כל הפלוגות שאי פעם אכלו בו לוף, טונה ולחם בהפסקת צהריים, תחת הצל שאין, בעוד הציוד מונח בצד בח' מסודרת.

מבט חטוף על מישהי ברמזור מספיק לי כדי לדעת מאיפה היא באה ולאן היא נוסעת.

מעולם לא הסברתי למישהו איך אני יודע דברים מבלי שאמרו לי, ואיך אני מבין מבלי ששאלתי.

ככה זה.

דברים שקרו מזמן

דברים שקרו מזמן

המנעות מאמירת דברים שנועדו רק לגרום לצד השני להרגיש טוב יותר יכולה להתפרש כהתנשאות. לאחרונה מתלוננים על זה באוזניי קצת יותר. בצבא דווקא אהבו את זה, ואולי עדיין לא השתחררתי לגמרי למרות השנה שעברה. עבר הרבה זמן מאז שאמרתי למישהי שאני אוהב אותה.

שעת כלב

שעת כלב

במקרה אחד מרבים מצאתי את עצמי מהלך בקרן רחוב שלא הכרתי, בזמן לא ידוע וללא מושג לאן פני מועדות. משהבנתי שאני – אני, נעמדתי חסר אונים מתחת לעץ חפור במדרכה שאלמלא היו שורשיו נטועים מתחת למלבני האבן הוא וודאי היה בורח משם. בעודי מתבונן סביבי ומרגיש את המחשבה חוזרת לחיים, תהיתי כמה אנשים נעזבו כאן לגורלה של הוודאות כי זה המקום הטוב בעולם.

מה השעה? בשמים מאיר אור אחרון, או שמא זה אור ראשון. איך מבדילים בין שקיעה לזריחה מבלי לדעת מה השעה? רק בסרטים השקיעה תמיד כתומה והזריחה תמיד כחולה. בלחיצת כפתור במצלמה אפשר לשנות לכאן ולכאן. באיזה מצב רוח אתה היום? תבחר.

תחשוב. השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב. הנה היא "שם". אבל מה מזרח ומה מערב? אם רק הייתי רואה ים, הייתי יודע. מצד שני, לא בכל מקום הים במערב. אולי במקום הזה אין ים בכלל. אולי אין כאן כביש-החוף שאנשים שחוזרים מהצפון נוסעים עליו הבייתה כשהשמש שוטפת אותם מצד הנוסעת, שלא מסיטה את הסוכך הצידה כי היא ישנה. השמש הזאת כל כך נמוכה וצידית, עד שהיא חודרת בקלות את משקפי השמש שלך מהפרופיל הלא מוגן. לפחות ההשתקפות שלה על הים השקט מרשימה. ואולי כאן הים אף פעם לא שקט.

תתמקד. הנה כבר האדם הרביעי שמטייל עם כלב בחוץ. יתכן שזאת זאת שעת הכלב, אותה השעה בערב שבה כולם מוציאים את הכלבים לטיול. בין שש לשבע. כשהרחוב מתמלא בשכנים, בשיחות רחוב ובמבטים מגרים בין כלבים שחולפים אחד על פני השני. גם בין אנשים. אלו עוצרים לדבר בעוד הכלבים רק מביטים. להם פשוט יותר.

אל תתרחק. אם עכשיו שבע בערב ועדיין יש אור בחוץ, אבל כבר צריך להדליק אור בפנים, עכשיו בערך חודש אוגוסט. מבט על האורות הדולקים בדירות ובחדרים מעורר תהיה שמא היום שישי. ביום שישי יש הרבה יותר אורות בבתים. והנה, מהצומת מגיחה קבוצת אנשים בלבן בדרכה האיטית לתפילת ערב שבת. חבריה נראים כמי ששכחו את הצרות (אם יש) ונזכרו בטוב (ויש). אני מעולם לא התפללתי.

רוב האנשים כאן הם כאלו בדיוק: בעלי הכלבים בכפכפים, דגמ"ח קצר וחולצה אקראית כל כך שבכל זאת מצליחה להיראות אותו הדבר על כולם. בעלות הכלבים לבושות שמלות, דווקא, ולו רק לטיול עד למיקומי ובחזרה.

תזהר מהאופניים. המקום הזה מוכר לי: הבניינים משדרים חום והאנשים קור. הבניינים היסטוריים והאנשים זמניים. כאן מאותה הקרקע צומחים פרחים ופסולת.

שיר ישן עוקף אותי ברכב. "אוֹרי-אוֹרי-אוֹר את האור את הכוח את הכל". באמת הכרתי אותה ב…

תל אביב בקיץ ביום שישי בערב.


שיר ישן עוקף אותי ברכב