ניווט בפוסטים
חודש: ספטמבר 2010

הד שקט (מיל')

הד שקט (מיל')

אני מתיישב על הרצפה בתחנה המרכזית כשגבי אל הקיר והתיק בין רגליי, ומצלם תמונה למזכרת. בעוד אני מנסה להמשיך לקרוא ספר עבה בעיקר משום שאמרתי למישהו שאני לא אסיים אותו ורוצה להוכיח ההפך, תשומת ליבי נסחפת החוצה. אותן שיחות של ראשון בבוקר, 'וותיקים' עם מכנס שנדחף היטב כלפי מטה, בנות בקבוצות (חוץ מהחדשות, הן לבד) וקל"בניקים שמגיעים בקווים הדו-ספרתיים. למרות שהאנשים השתנו מזמן, הפרצופים כמעט זהים.

באוטובוס הנוסע לשם משמיעים את "לשם". אני חושב שהשיר יצא בערך באותו הזמן כמו השיר שמתחיל ב"זוכר את נובמבר", כי שניהם היו, בעל כרחי, הפסקול העיקרי בתקופה שאחרי הגיוס. בצבא למדתי ולימדתי הרבה דברים, ואחד מהם היה שזה בסדר כשיש רדיו ישן על ארון ישן שמשמיע כל היום את אותה תחנה. כך היינו שמונה ילדים במשך שמונה חודשים, שבמהלכם יצאנו הבייתה לסופ"ש פעם בכמה זמן, ובספירה הכללית עשר פעמים. אז זוכרים.
אז, לא שמתי לב ליופי שיש בשיר הזה. אני בכלל לא שומע שירים כאלו. אפשר להעריך שיר אחרי שנים אם הוא מחזיר אותך אחורה, וזה לא משנה אם הטעם המוזיקלי שלך בזמנו הכתיב לך לאהוב אותו. זה נכון במיוחד כשאתה פחות אטום ממה שהיית בגיל 18.

אני עולה במדרגות שעליהן, מול חתיכת ים שחורה, אכלתי אינספור פעמים טונה ולחם בשתיים בלילה, והן היו המפלט הזמני שלי כשחשבתי שמתחילים לראות שאני עייף. אהבתי את זה.

"יאללה".