ניווט בפוסטים
חודש: אוקטובר 2010

שאריות

שאריות

מנות של אופריה נכנסו לדמי עם תחילת הטיפוס בעליות למחוז הישן ההוא. כבר הייתי מוקף בבטון פעם, וכבר הייתי בתחתית המקום הזה.

הרעם הראשון של החורף החליף את התפאורה בשמים למשהו הולם יותר, ואילו אני השארתי את המצלמה בבית. עובדה היא שסחרחורת תוקפת אותי לרגע ומשגרת את מחשבתי לצפיה דרך עיניו של מישהו אחר בעיקר בנסיבות כאלו, אבל זה לא קרה הפעם.

מעניין למה יש קולות שאנחנו מבדילים מעל רעש של אלף אחרים.

 

"זה קורה שהדרך מתמשכת

מנעולים

מנעולים

אני אוהב את זה כשאני מדבר עם מישהי ומזהה בין החיוכים המלאים והשנינות המתבקשת סומק קל על לחייה. זה כמו ברז דולף שאי אפשר לסגור לגמרי והוא ממשיך לטפטף; לא משנה כמה חזק תנסה לסובבו. זה רגע טוב להתקרב, להמשיך לטפס במעלה המדרגות הנפשיות.

אחרי כל הזמן הזה, שוב (עדיין?) שרו "איתי לא מתעסק ברגשות יותר מדי". אם הן רק היו יודעות.