ניווט בפוסטים
חודש: דצמבר 2010

ליקוי

ליקוי

לפני הרבה חורפים, כנראה, נעמד מלכת שעון באולם שבו אני מרבה לשבת ומאז הוא מצביע על שש וארבעים. לרוע מזלו, איש לא נוהג לפקוד את המקום בשעה המדוברת בבוקר או בערב; השעון המסכן לא זוכה אפילו לחסד של לדייק פעמיים ביום.

אותו האולם מאורגן למופת בצורה תבניתית ונטולת יצירתיות כמתבקש במוסד שאליו הוא משתייך. בלב האפרוריות הזו, תחת עינו הבוחנת של השעון שכשל, מתרוממים לפתע שלושה זוגות של עיניים כחולות; עיניים הנושאות שיער בלונדיני בולט במיוחד.

שלוש בחורות כאלו יש כאן, ושלושתן נעמדו בטור ישר ובמרווחים שווים מבלי להיות מודעות אחת לשניה. כשהרמתי את מבטי מהדף המשובץ לא יכולתי שלא להתרשם מהתופעה הנדירה: שהרי בעוד הכוכבים בטבע מתיישרים אחת לתקופה, הכוכבות עושות זאת לעיתים נדירות הרבה יותר.

במקום האחרון שבו הייתי מצפה למצוא

מעיל

מעיל

יש כמה רגעים בעבר שלא קרה בהם דבר מיוחד,  אבל הם מתקיימים בזכרון בעקשנות משל היו נקודות ציון משמעותיות שאסור לשכוח. נסיעה אקראית, הליכה בין עשבים של חורשה בצפון שאת שמה שכחתי מזמן, או שהייה בודדה בחדר אגב מחשבות פילוסופיות של גיל 17. כולם שם, בלי סדר וארגון, חיים לצד רגעים מכוננים שחשיבותם אינה מוטלת בספק. מעזים לתפוס מקום שווה.

אף פעם לא ניסיתי להבין מה מיוחד בזכרונות האלו. אולי בדיוק התחולל שינוי כימי מקרי בחלק האחראי במוח שצרב את הצבעים, הקולות, והריח של המקום. אולי צרור החלקים הזה מתחבר לכדי פאזל שאני לא מצליח לראות, כמנסה להגיד לי משהו.

*

ואולי הוא לא ידע
הוא לא ידע שפסגת השאיפות היא המקום הכי קר בעולם.