ניווט בפוסטים
חודש: ינואר 2011

מועד המחשבה הראשונה

מועד המחשבה הראשונה

אם בטיסה יש רק נוסע אחד והוא מחליט שהוא רוצה לחזור, האם יסובבו את המטוס? אין סיבה שלא. אם אחרי ההמראה במדינת היעד קרתה הפיכה והיא נהייתה לדיקטטורה חשוכה, האם אז יסובבו את המטוס? ותאר לך שמטוס פרטי נושא רמי דרג לפגישה ומניית החברה נופלת לפתע, אז בוודאי יחזרו. מטוסים לא מסתובבים סתם כך באמצע השמיים.

 

על

על

בעיקר אני חי מהדברים הקטנים, כמו להרטב בגשם ביחד או לראות את המבט של השומר בכניסה כשהיא באה. לטפס 9 קומות במדרגות חירום חלקלקות לגג בשביל הנוף ולגלות שהשער נעול. לשתות בירה מפחיות מהמכונה כי הפאבים סגורים. לראות סרט מבלי לראות אותו בכלל. לשכוח שהשליח של הפיצה צריך להגיע כי שקענו אחד בשני. לעמוד במרכז האוניברסיטה בשישי ובמבול כשאין נפש חיה בחוץ ולהתנשק מתחת לפסל גרוע.

 

על הדממה

על הדממה

תל-אביב אינה נמנית על המקומות החביבים עלי, ובליל השנה החדשה היא עשתה הכל כדי לשבש את התכניות. אלא שלא אנשים כמונו יתנו לה להצליח, ובדקה לחצות החניתי בפזיזות במקום הראשון שהזדמן (חניית נכים כפולה, "רק לעשר דקות") ורצנו לחוף. השעונים לא היו מתואמים אז עשינו ממוצע. לעובדה שאנשים מסתכלים עלינו התרגלנו מזמן.

שעות מאוחר יותר ליד יפו העתיקה המקום שלנו היה קפוא מהרגיל. משבי הרוח הקבועים דקרו וחדרו, אבל לא הצליחו לגבור על חום גופינו. רעש הגלים העיד שהחור השחור שמלפנים הוא הים אף שמעולם לא הייתי שם בשעות האור כדי לוודא את זה. נשארנו באוטו.

"עכשיו אני יודעת שאתה שלי".
והיא צדקה.