ניווט בפוסטים
חודש: פברואר 2011

הצבה

הצבה

1

כעס ושחצנות מתערבבים זה בזה ולא מכריעים. אני מזכיר לעצמי שכבר עשיתי דברים קשים מזה ומחליט שזה היה שונה, אבל האנשים הקרובים מתעקשים שזה לא.

2

מה נדרש, בעצם. תודעתי שירבטה רשימה על פתק קטן שהונח באחת ממגירות המחשבה ונשלף מדי פעם כדי להשוות האם הכל מצוי או שמא צריך להמשיך למדף אחר. זאת הייתה רשימה ספציפית אבל היה בה מרווח תמרון עבור ההולך עם העגלה. הסתבר שהוא היה מיותר.

היא שמה לב שעיני מרצדות על פני האנשים באוטובוס ומחוצה לו. חשבתי שזה יפה כי לא הרבה מבחינים, ותהיתי אם היא יודעת למה, ואם לא היא תדע בקרוב כי היא לומדת אותי מהר, ובכל מקרה קוראת כאן. ירדתי תחנה קודם, ומחלון האוטובוס הנוסע היא הביטה בי הולך ברחוב וסימסה שמצחיק כמה שאני רציני כשאני לא איתה.

*יש מילים שאי אפשר לכתוב אם לא היית שם

*יש מילים שאי אפשר לכתוב אם לא היית שם

כתבתי בגלגול אחר –

"תחזירו אותי לעמדה הצפונית, שם לפני ארבע שנים. את כולם. שלא ישכחו"

ממרום גילו המופלג המשפט צוחק באירוניה נעימה וקם על יוצרו, כי החיים לא מאפשרים לך לשכוח מה זה להיות רחוק ממישהי. אז אתה מגלה שמתוך מכלול הדברים שאפשר לזכור מהפרק הכי ארוך בחייך, הזכרונות הכי חזקים הם אלו שטעמם מר מתוק.

גרגירי המלח שבקצה השרוול מזכירים לי שכמעט בכיתי. אף אחד לא יודע, ולא ידע לעולם.

אנחנו סך כל האנשים שהכרנו.

*