ניווט בפוסטים
חודש: אפריל 2013

מחול

מחול

זהו מחזה נוסטלגי סתמי שיש רבים כמותו, לכאורה. אלא שצפיתי בהשתאות וראיתי אותן: שנים של ניסיון, לימודים, תרגול, נפילות והצלחות. לא יכולתי שלא לתהות: האם גם אצלי יראו אותן? כמה כוחות ומשמעת עצמית צריך כדי לא להסתפק בבינוניות, כמה אהבה למה שאתה עושה? ואני מתייסר בשאלה אם אני אוהב את מה שאני עושה כמוה. פניה היפות, המחייכות, לא היו מסיכה: הן קרנו מאושר כי היא יצקה את אהבת חייה לכדי אותן שלוש דקות, כפי שהיא בוודאי עשתה (ואולי עדיין עושה) מספר פעמים בשבוע. היא הרקדנית המחוננת שגונבת את ההצגה. ואני?

 

מעל לרוח

מעל לרוח

"ואז הם רצחו את החתול?", שאל אביאל בעודו עומד בפתח למשמע אקורד הסיום הגרנדיוזי של השיר הזה. אביאל היה עוזר הטבח הנצחי, שנדמה היה שעטה על עצמו את כל הסטריאוטיפים הרלוונטים מבחירה. טבעי היה שדרכינו יפגשו בתורנות המטבח הראשונה שלי. בחודשים הבאים הוא התרגל ל"אלו ששרים כמו מסור" ברקע בעודי מכין סלט, כמו גם כמה סג"מים צעירים שהתבדחתי על חשבונם וטמנתי להם דוגמאות דומות ברמקולים שמעל למיטה. במגורים שלי השתמשתי באזניות כדי לא להטריד את האחרים שלא הגיע להם (למרות שהתקשיתי להבין את התלונות).

הרהרתי לפעמים אם הקולות יצאו אל מחוץ לגבולות המטבח, שהיה נע ונד למחוזות רחוקים, אל העולם שבחוץ, ושאולי מישהו שלא אמור היה לשמוע תהה לפשרם של הקולות הלא מוסברים הבוקעים מן החשיכה. הסיכוי לכך קלוש, אבל הים הוא מקום שקט מאוד בלילה.