ניווט בפוסטים
חודש: ספטמבר 2014

חצי

חצי

"חברה שלך זרקה אותך בגלל שהיית במילואים? היא מטומטמת?" – שאלה הקצינה הצעירה בסופו של היום ה-30 והאחרון למילואים. זעתי באי נוחות בכיסא. נטיתי דווקא להגן עליה, ורציתי להגיד שהמצב לא כל כך פשוט, שהיא מדהימה. שבעצם גם אני אשם.

האבק שקע, וכבר לא משנה מי צדק בוויכוח הנוראי שהיה לנו באמצע המלחמה.

שמעתי את כל השירים העצובים, כתבתי, ערכתי תמונות מהארכיון, ניסיתי ללמוד למבחן ונכשלתי בו, השארתי חבר לבד בדאנס בר מלא בחורות, שמכר נשבע שבכל לילה הוא יוצא ממנו עם מישהי אחרת. חזרתי לקשר עם ליטל, שנפרדה ממישהו ורצתה שניסע לצימר בחג, ואפילו הציעה שנחזור, ואמרתי שאני לא יכול משום שעדיין רע לי מהפרידה הזאת, שאני חושב עליה ושאם היא תתקשר אני אעזוב הכל. אז ליטל אמרה שהיא לא תתקשר (והיא כנראה צודקת), והתחילה לצאת עם מישהו חדש, שזה נהדר בשבילה.

הטכניון נתן למילואימניקים מועד נוסף והארכת זמן. כמה הייתי רוצה שהיא תעשה אותו הדבר.

*

"אני לא מבינה למה בדיוק התכוון המשורר, אבל זה עליי".

אם היא קוראת כאן, אני תוהה אם היא מתייחסת לכתוב עליה בחיבה דומה. סביר להניח שלא.

קנקנים

קנקנים

אנשים כבר לא נכנסים לחנות מוזיקה ובוחרים אלבום לפי העיצוב. מעטים האנשים שנכנסים לחנות מוזיקה, בכלל. ובכל זאת עטיפות עדיין נדרשות להעביר משהו מהמוזיקה המקודדת על הדיסק הסטרילי והמנוכר. וגם אם על חלק גדול מהן מופיע בסך הכל תקריב של פנים, זה מספיק.

 

אבולוציה, חלק שלישי

 

השלד בארון

השלד בארון

יש בו שלד, בארון השלישי שלי.

הבטתי בהזמנה לטקס הענקת הדרגות לאנשי המילואים. דרגת הסרן כבר הוענקה לי במלחמה; עכשיו, יהיה גם כיבוד.
"עוד ארון אחד", שרו על זה פעם.
"-השיר לא מתאים", מקנן בי קול עיקש. "היהודים התכוונו לארונות שבאדמה ולא לאלו שעל הכתפיים".
אם כך, אתקן. עוד ארון אחד לי; עוד הרבה ארונות להם-. מלחמה מוצלחת, הלא כן?
השלד בארון השלישי אדיש. הוא לא מפיץ מסר אנטי מלחמתי ולא מטיף לערכי צדק אוניברסליים. הוא לא עוסק בנושאים כאלו, שברומו של עולם. הוא אנוכי.
המלחמה, הוא מעיד בדומיה, לא הייתה מוצלחת.
כי השלד האישי שלי, קרבן המלחמה הפרטי הקבור בארון השלישי, הוא הקשר בין "צועקים על אהבה" ל"דברים שלא הספקתי לומר". הוא מערכת היחסים שלי עם החבֵרה במלחמה.
לסינרגיה נדרשו שלוש שנים בשביל לכתוב את שני השירים. לנו נדרשו 27 ימי מילואים.
והייתי רוצה לכתוב "מאז שעזבתְּ הרבה השתנה כאן", אבל אני עדיין מתגעגע.
והייתי רוצה לכתוב "תשאירי לי מקום לחבק אותך בחלום", אבל אני חושש לגלות שזה כבר לא קורה.
אז אני רק מאזין לשירים שלנו.