ניווט בפוסטים
חודש: אוגוסט 2015

מימוש

מימוש

כתבתי פעם על אלוהים מסוים.

הוא יכול לחזות איך יתנהגו חיות שכל נסיונך וכל המשוואות שאתה מכיר צועקים לך – תזהר, הן לא יציבות, החיות. אם תטריד מעט את מנוחתן, הן יתפרעו. הן בלתי צפויות.

ואני יודע שאם לא הייתי עושה את מה שאני עושה, כלי הטיס הקטן הזה שעכשיו מבויית ומטיס את עצמו בצייתנות, פשוט היה מתרסק לתוך קיר, או מתרומם קמעה, מתהפך, ונופל על הקרקע.

בשילוב הנסיבות הזה טובים וחכמים ניסו, ולא הצליחו. והם אמרו: תזהר.כי יש יותר מדי רעשים בנתונים שבמשוב, וההשהיות גדולות מדי, והממשקים בלתי אפשריים. אבל אם תצליח, אמר הפרופסור, קח לך 3 נקודות אקדמיות (מתוך 156.5, אם תהיתם).

עובדה: בשביל רגעים כאלו מאות הלילות של התואר, שהתארכו עד אין קץ, היו שווים את זה.


יונתן בוודאי היה מרוצה.

https://www.youtube.com/watch?v=yyfNHlqymP8

ואתה קטן חלק שני

ואתה קטן חלק שני

לפני עשר שנים לערך עמדתי בקצהו של רציף בטון, בסמוך לירכתיה של ספינה אפורה שהתנועעה בחרישות, וניסיתי לספור את האורות של גן הבהאים שניצנצו אלי מעברו השני של המפרץ. בנצנוץ ה-50 במספר התייאשתי, בכל פעם, והתחלתי מההתחלה. כך העברתי את ארבע השעות שבין אמצע הלילה ללפנות בוקר, שהיו משמימות למדי אלמלא הייתי עושה כן.

לילה אחר לילה, אורות הכרמל היו ידידיי הטובים.

אני מרבה לדמיין מקומות רחוקים שהעין רואה רק כנקודות צבע קטנות. בדמיוני אני מרחיב אותן, שותל בהן עצים, בונה בהן בניינים ומלביש את האנשים ההולכים באותה פיסה עלומה ממרחב המציאות.

והנה היום אני כותב את השורות האלו ממיקום שלפני עשור היה בעבורי רק נקודה בגב ההר. שבריר השראה לסיפור קצר.

בימים פחות שמחים, לפני שאני נרדם, אני מדמיין את עצמי במיטתי כפי שאני נראה לאותו נער לבוש מדי ב' העומד בקצה הרציף: חלקיק מנקודה רחוקה מספיק, כך שאפשר לדמיין אותה בגוונים אופטימיים. ואז אני עוצם את עיני.