ניווט בפוסטים
חודש: פברואר 2016

מעגלים

מעגלים

את "היהודים" התחלתי לשמוע בעקבות הפרידה מדינה, כמשכך יעיל לייסורי הנפש. עכשיו אני בהופעה שלהם דווקא עם ליטל, שמערכת היחסים שלנו כשאנחנו לחוד מסובכת כמעט כמו שהייתה כשהיינו ביחד. והם מיטיבים כל כך לשיר את הפוסטים שלי עליהן, את "עוד ארון אחד" על דינה, ואת "ג'קי" על ליטל (בזמן הזה אני לא מתאפק ומצלם סרטון קצר, חרף הידיעה שהוא ייצא קופצני ומגורען). ומחר אני שוב במילואים כמו שהייתי בפרידה ההיא, רק שהפעם אין מישהי שיכולה להפרד ממני, ובעצם בזמן הזה אני מעדיף זאת כך.

 

שינויים ב': חומריות של מבוגרים

שינויים ב': חומריות של מבוגרים

כששואלים אותי בשבועות האחרונים "מה נשמע" – התשובה האינסטנקטיבית שלי היא שהכל בסדר מדי. חודש לאחר סיום התואר, אותו תואר שבו עד לשנה האחרונה חוויתי משברים בכל אמצע סמסטר וכמעט שפרשתי ממנו מספר פעמים (אני חייב אותו למשפחה ולחברים הקרובים) – אני כבר עובד בתחום שהכי עניין אותי ומרוויח כסף (ואני מתלבט אם יהיה זה רהב מיותר להגיד  – הרבה כסף. למעשה, בחברה הציעו לי משכורת גבוהה יותר מהמשכורת שביקשתי, שבעצמה הייתה גבוהה למדי) בעבור מה שכבר עשיתי בעניין רב באותה שנה אחרונה וכל כך שונה באקדמיה.

בחברה נהוג לשאול עובדים חדשים: "מאיפה הגעת?" כשעושים היכרות, כי מהנדסים מגיעים אליה לרוב עם מספר שנות ניסיון שנצבר במקומות אחרים. כשאני עונה בחיוך זהיר: "מהטכניון", אני זוכה להרמת גבה שנמשכת מספר דקות, עד שהשיחה גולשת לבליל של מונחים טכניים ותובנות מקצועיות, שגורמים לצד השני (ולמען האמת – גם לי) להבין שאני כנראה בסדר. אחד משלהם.

לפני שלוש שנים כתבתי כאן שכשאהיה גדול אני אגור בקיבוץ בצפון, ושמתישהו תהיה לי פורשה, לא פחות. עכשיו אני בבת אחת כבר די גדול, והבית ששכרתי הוא אמנם במושב במרכז, והרכב שקניתי הוא אמנם ממש לא פורשה (אולי עד גיל 40?), אבל זה מרגיש לי בכיוון הנכון. ולמרות פתיחת הפסקה הזאת, אני רחוק מאוד מלהיות טיפוס חומרי (ליטל התלוננה על כך לא פעם). בכל זאת יש משהו בשני הדברים האלו – בית ורכב משלך – שגורם לך להרגיש שהתבגרת, שלא לומר – עכשיו אתה כמו כולם. ואני כאילו משגיח על עצמי באופן תמידי שלא להתמזג אל תוך עולם המבוגרים – ללבוש חליפות אפורות-כחולות, לעבוד מתשע עד שש, לחזור הבייתה עייף ולהרדם על הספה מול משחק כדורגל. לכל הפחות משום שעד עכשיו לבשתי קפוצ'ונים וטי שירטס, כדורגל מעולם לא עניין אותי במיוחד (למעשה, אני לא צופה בטלויזיה כבר שנים רבות ואין לי טלויזיה בבית), אני גר במושב רחוק מספיק מתל אביב, וליד דלת הכניסה שלי תלויה גיטרה (חדי העין יבחינו בה בתמונה). אני מקווה שזה ילדותי מספיק.

ואיך אוכל להוסיף ולכתוב פסקאות נוגות ואינטרוספקטיביות כשהכל כל כך בסדר?

 

s_ibiza