ניווט בפוסטים
חודש: מאי 2017

מפות

מפות

התודעה שלי עדיין מסתגלת.

אני יודע שחלמתי שמאי עוזבת אותי בגלל שידעתי קשרים בעייתים מאוד והיא, בייחודיותה, גורמת לטוב שמרגיש לתת-המודע שלי טוב מדי. אני מעריך בזהירות חוסרים נפשיים אחרים שהתמלאו ומאוויים חומריים שהתגשמו, שהיו שם לפני שנתיים, שמא מחר מישהו יחזיר את הגלגל לאחור בבת אחת.

לאחרונה פוסטים ישנים שלי מעוררים בי תחושה דומה לזאת שהתעוררה בי כשמצאתי לוח מתכת חלוד באמצע המדבר בלילה, שסימן שהגעתי לנקודה שכיוונתי אליה. כי בגלגול אחר, כשהייתי בקורס קצינים, התפעמתי מהיכולת לשים את האצבע על כל נקודה במפה ולהגיד: "לשם אני רוצה להגיע". דמיינתי את הרכסים והוואדיות שהצטיירו מהקווים שבמפה, שידעתי שאצטרך לחצות עם ציוד כבד על הגב, ובכל זאת, בסוף הגעתי לנקודה. היכולת הזאת להצביע על נקודה מטאפורית ולהגיד: "לשם אני אגיע" היא כנראה מהשיעורים החשובים ביותר שאפשר ללמד מישהו.

 

 

כבר עכשיו

כבר עכשיו

למסלול שלנו בגלבוע מאי מביאה כובע שעליו מתנוסס בענק הכיתוב: "ויקטוריה". היא מצביעה עליו בהפגנתיות וצוחקת משום שהיא יודעת שהיא ראויה לכינוי הזה, בעוד אני נמס מבפנים בגלל היכולת שלה לתקשר עם הד שקט ולא רק עם איתי ("אתם די דומים", היא אומרת).

ההומור שלה מתואם עם שלי, ואולי זה היסוד החמקמק שמבדיל את הקשר הזה מאחרים.