הדיסוננס, חלק שני

הדיסוננס, חלק שני

נופר ואני יצאנו לדייט שני בטבע. הורדנו בקבוק שלם של יין. הורדנו את הבגדים.

הייתי שרוי במצב רוח טוב למדי למחרת כשהלכתי לגלוש (רואים), וכשיצאתי מהמים חכתה לי הודעה שמסבירה לי שכיף איתי ושאני בחור איכותי מאוד, אבל אנחנו לא מתאימים.

קיבלתי כבר כמה הודעות כאלו אחרי קשרים קצרים שנראו מבטיחים, ולמרות הנטיה הראשונית לקלל את כל הבחורות, למדתי להעריך את החושים שלהן בכל הנוגע למערכות יחסים. אם מקנן בי חשש קל שאולי משהו לא מתאים הן כבר זיהו אותו, ניתחו אותו והתייעצו אודותיו עם החברות (אף פעם לא התחבבתי על החברות שלהן).

אני לעולם לא שואל אותן למה, אבל זה מטריד אותי לפחות עד לדייט הבא. אני חושב שיש יותר מדי איתי באיתי. יש לי לא מעט תחביבים, ועבודה מספקת, והרבה חברים שגוררים אותי לתל-אביב כמעט כנגד רצוני כל שבוע. ואם היא לא עושה משהו יוצא דופן בזמנה הפנוי, או לא למדה בטכניון, או מובטלת (מקרים שקרו), אולי היא מרגישה שאני יותר מדי. אולי.

 

הדיסוננס

הדיסוננס

כשהבחורה המדהימה ביותר שהכרתי לשעתיים שואלת אם אני יוצא להרבה דייטים אני שוגה, כנראה, באמרי שכן, בוודאי, ולפעמים אף לשני דייטים באותו היום. אז היא לא נותנת לי לחבק אותה יותר משום שהיא בטוחה שאני אחבק מישהי אחרת בלילה, מה שלא נכון, אבל היא כבר לא מאמינה לי משום שדיברתי יותר מדי אמת.

החבר הכי טוב כותב "איפה הבחורות שלך?", ובשלב התה והעוגה אשת עמית מהעבודה תוהה איך עוד לא "נחטפתי".

ואני שב ומסביר שאני לא מחפש הרבה בחורות, אלא אחת, שזה הרבה יותר קשה.

(היתכן שיצא לי קצת קימבר?)

 

 

הבטיחו לה הכל אך היא סירבה בינתיים

הבטיחו לה הכל אך היא סירבה בינתיים

באישון לילה אנחנו מדברים על שמות הילדים שלעולם לא יהיו לנו. היא אוסרת עלי להשתמש בשמות של אהבות ישנות ואני לא מצליח לדמיין שם הולם לבת שהוא לא הילה, ליאת או ענבל. למרות שהיא כבר יודעת את התשובה, היא שואלת מה היה כל כך מיוחד בהן ומתפלאת בפעם המי-יודע-כמה על השטחיות שמתחבאת בבחור הרציני שמולה כשאני מסביר שהן היו יפהפיות (אבל לא רק).

 

ובשבת