ניווט בפוסטים
תגית: יחסים

להציל אותך אפילו ממך

להציל אותך אפילו ממך

בחורות אינטלגנטיות שגם נראו טוב (ואני תוהה: יתכן שמהכתיבה שלי מתקבל הרושם שיופיה של בת הזוג מהווה אובססיה?) נטו להיות משוגעות. מאי לא קבלה את המזכר הזה. בכל בוקר שבו אני מתעורר לצידה והיא צוחקת ואנחנו ועושים מסאג' אחד לשני ושוכבים, אני חוטא בלהשוות, ומרגיש בר מזל לא רק בגלל מה שהיא, אלא גם בגלל מה שהאחרות היו.

ואז אמרת: "ספר לי על אושר"

ואז אמרת: "ספר לי על אושר"

כל מה שהם רואים הם מכנסונים, עקבים ואותך שנכנס ביחד איתה. אבל תשומת הלב בכניסה לפאב מרגישה מוצדקת יותר כשאתה יודע שהיא הרבה יותר מפנים יפות.

*

הצלחה בניסויי טיסה בחו"ל מזכה אותי בלחיצת יד אוהדת ושבחים מה-CTO שנוכח במקום (הוא מוצא זמן להנדס, והרבה, ולא רק לנהל – מטלה מסובכת כשלעצמה, ועל כך יש בי הערכה עצומה אליו), לאחר שהחברה כבר חדלה להעסיק דוקטורים על תקן יועצים תודות לעבודה שלי. בהסעה שמחזירה אותנו לנמל התעופה, בין עקיצות חבריות שהוא זורק לחלל האוויר וללא גינונים שמצופים, אולי, מסמנכ"ל של חברה של מיליארד ש"ח, הוא מדבר על הסבב הבא עם המטוס החדש. אני מסביר שאם הוא רוצה אותי שם לשבוע נוסף הוא יצטרך לממן כרטיס טיסה גם למאי (חדר זוגי במלון מפואר כבר היה, והרגיש לי גדול מדי). והביקורת העצמית המוגזמת שלי עדיין אורבת לי, אפילו בתום שבוע כזה, אבל אני מצליח לשחרר לפעמים.

ומה עכשיו? כשאני חוזר ממאי לפנות בוקר גורדי השחקים באיילון נראים קטנים יותר. אני מגביר את המוזיקה באוטו מעל לסף הרגיל והרועש מדי, והאלכוהול (שפעם לא הייתי מעז להכניס לגוף כשאני נוהג) נהיה משעמם.

 

מפות

מפות

התודעה שלי עדיין מסתגלת.

אני יודע שחלמתי שמאי עוזבת אותי בגלל שידעתי קשרים בעייתים מאוד והיא, בייחודיותה, גורמת לטוב שמרגיש לתת-המודע שלי טוב מדי. אני מעריך בזהירות חוסרים נפשיים אחרים שהתמלאו ומאוויים חומריים שהתגשמו, שהיו שם לפני שנתיים, שמא מחר מישהו יחזיר את הגלגל לאחור בבת אחת.

פוסטים ישנים מעוררים בי תחושה דומה לזאת שהתעוררה בי כשמצאתי לוח מתכת חלוד באמצע המדבר בלילה, שסימן שהגעתי לנקודה שכיוונתי אליה. כי בגלגול אחר, כשהייתי בקורס קצינים, התפעמתי מהיכולת לשים את האצבע על כל נקודה במפה ולהגיד: "לשם אני רוצה להגיע". דמיינתי את כל הרכסים והוואדיות שהצטיירו מהקווים שבמפה, שידעתי שאצטרך לחצות עם משא כבד על הגב, ובכל זאת, בסוף הגעתי. היכולת הזאת להצביע על נקודה מטאפורית ולהגיד: "לשם אני אגיע" היא כנראה מהשיעורים החשובים ביותר שאפשר ללמד מישהו.