ניווט בפוסטים
תגית: מוזיקה

אולי הכי יפה בעיר

אולי הכי יפה בעיר

החורף הקר בוודאי תורם את חלקו לכך (ותמיד אהבתי חורף), אבל מדי פעם אני חושב על מה שעשוי היה לקרות אם קרן הייתה קצת יותר גדולה מ-21 שנותיה. ואולי היא נהנית להוליך אותי בכיוון הזה, בשביל של רמזים, למרות שהיא לא טיפוס של רמזים, כמו שאני אוהב. מצד שני, נוכחתי כבר לדעת שבחורות אוהבות לבחון את גבול יכולת ההשגה שלהן, במיוחד כשהן מגיעות לסביבה חדשה, ובמיוחד היפות שבהן, אז אולי זאת מהות העניין ותו לא. בינתיים, הפסקות התה שלי בעבודה מתארכות. (אותן הפסקות מסתיימות לעיתים כשהטלפון מצלצל ואחד מכמה מהנדסים ותיקים שואל לעצתי הכנה, ואז מזמן אותי לדיון רווי בפרופסורים ובעלי דרגות ומציג אותי כסמכות בתחום בחברה. אז אני עוטה ארשת קלילה ומדבר בצניעות המתבקשת, ובתום הדיון חומק באגביות מהחדר, כי אני לא חש בנוח לייעץ לפורום כזה).

בכדי לקטוע את הרצף החיובי והדביק, ולמען התיעוד: גנבו לי את האוטו. משהתגברתי על ההלם הראשוני, חלחלה ההכרה שדווקא אני, שנמנע מממשקים עם בירוקרטיות מסובכות כמו מאש, אאלץ להעביר שעות רבות בחברת המשטרה והביטוח. זה אכן קרה, ולמרבה השמחה הסתיים. עד שהאוטו החדש יגיע, אני עשוי לגלות שאני אוהב את החורף פחות מבעבר.

ולאחרונה אני מאזין לדאבסטפ יותר מאשר למטאל

מעגלים

מעגלים

את "היהודים" התחלתי לשמוע בעקבות הפרידה מדינה, כמשכך יעיל לייסורי הנפש. עכשיו אני בהופעה שלהם דווקא עם ליטל, שמערכת היחסים שלנו כשאנחנו לחוד מסובכת כמעט כמו שהייתה כשהיינו ביחד. והם מיטיבים כל כך לשיר את הפוסטים שלי עליהן, את "עוד ארון אחד" על דינה, ואת "ג'קי" על ליטל (בזמן הזה אני לא מתאפק ומצלם סרטון קצר, חרף הידיעה שהוא ייצא קופצני ומגורען). ומחר אני שוב במילואים כמו שהייתי בפרידה ההיא, רק שהפעם אין מישהי שיכולה להפרד ממני, ובעצם בזמן הזה אני מעדיף זאת כך.

 

עליתה ונפילתה

עליתה ונפילתה

כשחיפשתי בפלייליסט שלי שירים שיתארו מערכת יחסים טיפוסית מצאתי בנקל שירים שמתאימים לפרידות, והתקשיתי מאוד למצוא שירים של התחלות. אולי כזה אני, טיפוס של פרידות. הן מאלצות אותך לערוך חשבון נפש, ומעניקות השראה עגומה, ויש בהן יופי של עצב.

להלן סיפורה של מערכת יחסים.