ניווט בפוסטים
תגית: ספורט

להציל אותך אפילו ממך

להציל אותך אפילו ממך

בחורות אינטלגנטיות שגם נראו טוב (ואני תוהה: יתכן שמהכתיבה שלי מתקבל הרושם שיופיה של בת הזוג מהווה אובססיה?) נטו להיות משוגעות. מאי לא קבלה את המזכר הזה. בכל בוקר שבו אני מתעורר לצידה והיא צוחקת ואנחנו ועושים מסאג' אחד לשני ושוכבים, אני חוטא בלהשוות, ומרגיש בר מזל לא רק בגלל מה שהיא, אלא גם בגלל מה שהאחרות היו.

מפות

מפות

התודעה שלי עדיין מסתגלת.

אני יודע שחלמתי שמאי עוזבת אותי בגלל שידעתי קשרים בעייתים מאוד והיא, בייחודיותה, גורמת לטוב שמרגיש לתת-המודע שלי טוב מדי. אני מעריך בזהירות חוסרים נפשיים אחרים שהתמלאו ומאוויים חומריים שהתגשמו, שהיו שם לפני שנתיים, שמא מחר מישהו יחזיר את הגלגל לאחור בבת אחת.

פוסטים ישנים מעוררים בי תחושה דומה לזאת שהתעוררה בי כשמצאתי לוח מתכת חלוד באמצע המדבר בלילה, שסימן שהגעתי לנקודה שכיוונתי אליה. כי בגלגול אחר, כשהייתי בקורס קצינים, התפעמתי מהיכולת לשים את האצבע על כל נקודה במפה ולהגיד: "לשם אני רוצה להגיע". דמיינתי את כל הרכסים והוואדיות שהצטיירו מהקווים שבמפה, שידעתי שאצטרך לחצות עם משא כבד על הגב, ובכל זאת, בסוף הגעתי. היכולת הזאת להצביע על נקודה מטאפורית ולהגיד: "לשם אני אגיע" היא כנראה מהשיעורים החשובים ביותר שאפשר ללמד מישהו.

 

 

הדיסוננס, חלק שני

הדיסוננס, חלק שני

נופר ואני יצאנו לדייט שני בטבע. הורדנו בקבוק שלם של יין. הורדנו את הבגדים.

הייתי שרוי במצב רוח טוב למדי למחרת כשהלכתי לגלוש (רואים), וכשיצאתי מהמים חכתה לי הודעה שמסבירה לי שכיף איתי ושאני בחור איכותי מאוד, אבל אנחנו לא מתאימים.

קיבלתי כבר כמה הודעות כאלו אחרי קשרים קצרים שנראו מבטיחים, ולמרות הנטיה הראשונית לקלל את כל הבחורות, למדתי להעריך את החושים שלהן בכל הנוגע למערכות יחסים. אם מקנן בי חשש קל שאולי משהו לא מתאים הן כבר זיהו אותו, ניתחו אותו והתייעצו אודותיו עם החברות (אף פעם לא התחבבתי על החברות שלהן).

אני לעולם לא שואל אותן למה, אבל זה מטריד אותי לפחות עד לדייט הבא. אני חושב שיש יותר מדי איתי באיתי. יש לי לא מעט תחביבים, ועבודה מספקת, והרבה חברים שגוררים אותי לתל-אביב כמעט כנגד רצוני כל שבוע. ואם היא לא עושה משהו יוצא דופן בזמנה הפנוי, או לא למדה בטכניון, או מובטלת (מקרים שקרו), אולי היא מרגישה שאני יותר מדי. אולי.