ניווט בפוסטים
תגית: עבודה

ואז אמרת: "ספר לי על אושר"

ואז אמרת: "ספר לי על אושר"

כל מה שהם רואים הם מכנסונים, עקבים ואותך שנכנס ביחד איתה. אבל תשומת הלב בכניסה לפאב מרגישה מוצדקת יותר כשאתה יודע שהיא הרבה יותר מפנים יפות.

*

הצלחה בניסויי טיסה בחו"ל מזכה אותי בלחיצת יד אוהדת ושבחים מה-CTO שנוכח במקום (הוא מוצא זמן להנדס, והרבה, ולא רק לנהל – מטלה מסובכת כשלעצמה, ועל כך יש בי הערכה עצומה אליו), לאחר שהחברה כבר חדלה להעסיק דוקטורים על תקן יועצים תודות לעבודה שלי. בהסעה שמחזירה אותנו לנמל התעופה, בין עקיצות חבריות שהוא זורק לחלל האוויר וללא גינונים שמצופים, אולי, מסמנכ"ל של חברה של מיליארד ש"ח, הוא מדבר על הסבב הבא עם המטוס החדש. אני מסביר שאם הוא רוצה אותי שם לשבוע נוסף הוא יצטרך לממן כרטיס טיסה גם למאי (חדר זוגי במלון מפואר כבר היה, והרגיש לי גדול מדי). והביקורת העצמית המוגזמת שלי עדיין אורבת לי, אפילו בתום שבוע כזה, אבל אני מצליח לשחרר לפעמים.

ומה עכשיו? כשאני חוזר ממאי לפנות בוקר גורדי השחקים באיילון נראים קטנים יותר. אני מגביר את המוזיקה באוטו מעל לסף הרגיל והרועש מדי, והאלכוהול (שפעם לא הייתי מעז להכניס לגוף כשאני נוהג) נהיה משעמם.

 

מרבין בשמחה

מרבין בשמחה

 

אני לא זוכר כמה פאבים פקדתי בין חמישי לראשון.

בתל-אביב כל הגברים התחפשו לגייז, וכל הנשים התחפשו למשהו סקסי. דווקא קרן התחפשה לגרסה התמימה של עליסה בארץ הפלאות, ומצד שני המסיבה של העבודה היא לא תל-אביב. אני הסתפקתי בפיאה סגולה.

מישהי אמרה שהחיים שלי מעניינים אז נפגשנו לשיחה ידידותית שהסתיימה אצלי בבית, ועד לאמצע של "גריז" כבר שכבנו פעמיים. ולפעמים חסרה לי מישהי פשוטה* להתעורר לצידה בכל בוקר ולטייל איתה בשבת במושב, שבעונה הזאת נהיה ירוק יותר מיום ליום.

*חכמת אינטרנט:

Every man needs a girl who looks at him just the way Victoria looks at Evan.

 

לָךְ יש איזה אלף או מליון חברים

לָךְ יש איזה אלף או מליון חברים

נדמה היה לי, אחרי התחבטות עמוקה, שהחלטתי לא ליזום דבר. כל שנותר הוא להיות נחמד-אך-ענייני כשהיא באיזור. אלא שאז היא קראה את מחשבותיי, או שפשוט זיהתה את ההתרחקות העדינה, והחלה לחפש את קרבתי יותר.

בערב היא הגיעה למשרד בשביל לדון בעניין מקצועי, ונשארה הרבה לאחר שסיימנו לדבר עליו. כשגלשנו לכל הנושאים האחרים, ניכר היה שהיא נרגשת מעט. ומבחוץ אני נינוח לחלוטין, וחושב לעצמי שאם אני מפרש נכון את המשחק, זה פשוט לא כוחות, כי אין חכם כבעל ניסיון, כזה שמגיע עם מניין שנים "מופלג" (לדבריה) כמו שלי.

בשיחות האלו אני כמעט מצטער לגלות את האישיות שלה, שפורטת בדיוק על המיתרים הנכונים אצלי. ויש גם הבדלים: לקרן יש אלף ומאתיים 'חברים' בפייסבוק, ולי אין פייסבוק, אבל יש חברים.

פינג פונג

פינג פונג

אני מרבה להכנס לנעלי פרקליט השטן שלי בכל הנוגע לקרן. בכל פעם שנדמה לי שהיא מביעה עניין – במבט, בהקנטה קטנה או בשיחה שגרתית לכאורה, אני מוצא טיעון נגדי שמסביר שהיא פשוט מאותן בחורות שנעות על הסקאלה שבין נחמדה לפלרטטנית.

בכדי לחבל במסכת הלוגית הזו שאני בונה בעמל רב (ולמה אני מתאמץ? כנראה רק בגלל הגיל שלה), חברים בעבודה מוצאים דרכים מקוריות לרמוז, בנוכחותינו, שטבעי שיקרה ביננו משהו. קשה גם גם להתעלם מהמבטים של העוברים ושבים בפינות הישיבה.

כשהיא הופיעה לראשונה בפתח המשרד והציגה את עצמה, מנגנון אוטומטי דחק אותה מייד לאחת ממגירות התודעה האחוריות; היא הייתה צעירה מדי (והיא עדיין). כשהחפיפה שלה החלה עם שבועיים במחלקה אחרת שמאויישת על ידי משוחררים טריים, הנחתי שאם אין לה בן זוג היא כבר תקבל שם מבול של ההצעות. לאחר מכן היה זה מישהו אחר במחלקה שלי שהתעניין בה מאוד (הוא עדיין נועץ בי מבט ארוך כשהוא רואה אותנו משוחחים. היא מודעת לכך היטב).

ופעם הענקתי לה מחמאה בחוסר טאקט מוחלט והיא צחקה צחוק אמיתי, אבל הנחתי שאם היה סיכוי כלשהו שיקרה משהו הוא נמוג. ויש ימים שזה באמת נראה כך, בעוד שבאחרים בדיוק להפך. מנטלית, זה תהליך מתיש. בינתיים הוא מתאזן עם ההרגשה הטובה של לראות אותה בבוקר. מתישהו, ונדמה לי שעדיף בקרוב, יהיה זה מתבקש לשבור את האמביוולנטיות.