ניווט בפוסטים
תגית: עצמי

הדיסוננס, חלק שני

הדיסוננס, חלק שני

נופר ואני יצאנו לדייט שני בטבע. הורדנו בקבוק שלם של יין. הורדנו את הבגדים.

הייתי שרוי במצב רוח טוב למדי למחרת כשהלכתי לגלוש (רואים), וכשיצאתי מהמים חכתה לי הודעה שמסבירה לי שכיף איתי ושאני בחור איכותי מאוד, אבל אנחנו לא מתאימים.

קיבלתי כבר כמה הודעות כאלו אחרי קשרים קצרים שנראו מבטיחים, ולמרות הנטיה הראשונית לקלל את כל הבחורות, למדתי להעריך את החושים שלהן בכל הנוגע למערכות יחסים. אם מקנן בי חשש קל שאולי משהו לא מתאים הן כבר זיהו אותו, ניתחו אותו והתייעצו אודותיו עם החברות (אף פעם לא התחבבתי על החברות שלהן).

אני לעולם לא שואל אותן למה, אבל זה מטריד אותי לפחות עד לדייט הבא. אני חושב שיש יותר מדי איתי באיתי. יש לי לא מעט תחביבים, ועבודה מספקת, והרבה חברים שגוררים אותי לתל-אביב כמעט כנגד רצוני כל שבוע. ואם היא לא עושה משהו יוצא דופן בזמנה הפנוי, או לא למדה בטכניון, או מובטלת (מקרים שקרו), אולי היא מרגישה שאני יותר מדי. אולי.

 

מרבין בשמחה

מרבין בשמחה

 

אני לא זוכר כמה פאבים פקדתי בין חמישי לראשון.

בתל-אביב כל הגברים התחפשו לגייז, וכל הנשים התחפשו למשהו סקסי. דווקא קרן התחפשה לגרסה התמימה של עליסה בארץ הפלאות, ומצד שני המסיבה של העבודה היא לא תל-אביב. אני הסתפקתי בפיאה סגולה.

מישהי אמרה שהחיים שלי מעניינים אז נפגשנו לשיחה ידידותית שהסתיימה אצלי בבית, ועד לאמצע של "גריז" כבר שכבנו פעמיים. ולפעמים חסרה לי מישהי פשוטה* להתעורר לצידה בכל בוקר ולטייל איתה בשבת במושב, שבעונה הזאת נהיה ירוק יותר מיום ליום.

*חכמת אינטרנט:

Every man needs a girl who looks at him just the way Victoria looks at Evan.

 

אולי הכי יפה בעיר

אולי הכי יפה בעיר

החורף הקר בוודאי תורם את חלקו לכך (ותמיד אהבתי חורף), אבל מדי פעם אני חושב על מה שעשוי היה לקרות אם קרן הייתה קצת יותר גדולה מ-21 שנותיה. ואולי היא נהנית להוליך אותי בכיוון הזה, בשביל של רמזים, למרות שהיא לא טיפוס של רמזים, כמו שאני אוהב. מצד שני, נוכחתי כבר לדעת שבחורות אוהבות לבחון את גבול יכולת ההשגה שלהן, במיוחד כשהן מגיעות לסביבה חדשה, ובמיוחד היפות שבהן, אז אולי זאת מהות העניין ותו לא. בינתיים, הפסקות התה שלי בעבודה מתארכות. (אותן הפסקות מסתיימות לעיתים כשהטלפון מצלצל ואחד מכמה מהנדסים ותיקים שואל לעצתי הכנה, ואז מזמן אותי לדיון רווי בפרופסורים ובעלי דרגות ומציג אותי כסמכות בתחום בחברה. אז אני עוטה ארשת קלילה ומדבר בצניעות המתבקשת, ובתום הדיון חומק באגביות מהחדר, כי אני לא חש בנוח לייעץ לפורום כזה).

בכדי לקטוע את הרצף החיובי והדביק, ולמען התיעוד: גנבו לי את האוטו. משהתגברתי על ההלם הראשוני, חלחלה ההכרה שדווקא אני, שנמנע מממשקים עם בירוקרטיות מסובכות כמו מאש, אאלץ להעביר שעות רבות בחברת המשטרה והביטוח. זה אכן קרה, ולמרבה השמחה הסתיים. עד שהאוטו החדש יגיע, אני עשוי לגלות שאני אוהב את החורף פחות מבעבר.

ולאחרונה אני מאזין לדאבסטפ יותר מאשר למטאל