ניווט בפוסטים
תגית: שילוב

קסם

קסם

"את מאמינה שיש דבר כזה, קסמים?"
-"כשהייתי ילדה, נהגתי להתבונן בשמי הלילה האינסופיים ולחלום בהקיץ. נדמה לי שאז האמנתי בהכל. אבל עכשיו, אני לא יודעת. אני חושבת שיש דברים שאנחנו לא מבינים. אם היינו חוזרים בזמן אלף שנים לאחור ומנסים להסביר לאנשים דברים שאנחנו מקבלים היום כמובנים מאליהם, הם היו יכולים לקבלם רק כקסם."
-"אז אולי יש קסם – בשאיפות ובמחשבות, והוא מוגשם ביצירות שלנו."
-"יתכן, ויתכן שלא."
חייכתי.
-"הבנתְ עכשיו. ובתוך העמימות הזאת – אני חי."

בשידור חוזר

בשידור חוזר

קוראי ספרים – ואני איני נמנה עליהם – יודעים שספרים ישנים מקבלים משמעות חדשה בקריאה שניה לאחר זמן רב.
האם האחריות לכך מוטלת על עולם הדימויים שלנו שהשתנה, או על האנשים הסובבים אותנו?
האם התבגרנו?

 


נסעה לה למקום אחר

הצללות באפור

הצללות באפור

מעט לפני שנרדמנו ליטל העירה שלא הכל צבוע בשחור או בלבן, תוך כדי רמיזה מתבקשת לכיווני. כיוון שאני חושד שרבים מבין האמנים קיבלו השראה בשניות האלו שלפני השינה, אני מתייחס בכובד ראש לרעיונות שצצים לפני החלום הראשון. ואמנם הם עשויים להיות יפים, אבל הם לא תמיד נכונים.

השבתי שזה קל יותר בשני צבעים (שחור ולבן הם לא בדיוק צבעים, ניחא). מורכבות היא לא מעלה חיובית. התענוג שבפשטות החד מימדית הזאת בלתי ניתן לתיאור. כל ההחלטות מצטמצמות לכדי מבחן אמריקאי עם שתי תשובות, וגם אם לא יודעים את התשובה הנכונה יש סיכוי גבוה לנחש אותה.

למחרת, במקרה או שלא במקרה, היא העירה: "כל החולצות שלך הן או מ TNT או מהצבא". זה לא מדוייק לגמרי (היא יודעת) אבל קרוב לכך. כשהיא אמרה את זה, היא לבשה חולצה שלי מהצבא, וזמן קצר לפני כן היא קנתה לי מכנס ב TNT. אז למרות שהיא נהנית להיות על תקן המסובכת, אני מאמין שיש בה צד שהיה רוצה לפשט. אני אוהב אותה כמו שהיא בכל מקרה, וזה הכי פשוט.

*

מדי פעם צצה מחשבה שהולכת לאיבוד. בפעמים אחרות היא נכתבת, ואז מפורסמת, או נמחקת לגמרי כשאני מחליט שאין בי כוח לחבר את עיסת המשפטים לכדי קטע קריא. לשמור על חוט ההגיון לאורך יותר משתי פסקאות. כתיבת רצף ארוך ומעניין, כמו שהיא למשל עושה, מצריכה משאבים אדירים בהשוואה להוצאת אמירה אחת, יפה ושנונה ככל שתהיה.

Sunset Over the Old Port

לחבר מליוני קרני אור זה כבר פשוט יותר.

דואט (או: אודות הבלוג)

דואט (או: אודות הבלוג)

משפטים עשויים לצייר מציאות יפה יותר אם מתייחסים אליהם כתמונות; תיאורים הזוכים לניגודיות מתוחה מעט, רוויה מוגברת שמתחת לסף הזיהוי ככזאת, וחיתוך צר כשמתבקש, פורצים את שולי הדף הבודד כתמונה שקוויה ממשיכים מחוץ לפריים, ויכולים למלא דפים רבים בשחור על גבי לבן, שעדיין יהיה צבעוני להחריד.